החלטה בתיק ת"א 3031-09

לפניי בקשת המבקשים - הנתבעים (להלן: " הנתבעים") להורות למשיבים - התובעים (להלן: " התובעים") על תשלום אגרה הולמת, ולחלופין - להורות על מחיקת התובענה.

הבקשה הוגשה במסגרת תובענה שהגישו התובעים בגין נזקים שנגרמו להם, בשל פעולות שבוצעו, לטענתם שלא כדין, בגופו של התינוק המנוח רון אייזין ז"ל (להלן: " המנוח"), על ידי פרופ' היס, כמנהל המרכז הלאומי לרפואה משפטית (להלן: " המכון הפתולוגי"), שבאחריות משרד הבריאות (להלן: " המדינה").

רקע עובדתי

1.             על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 3.2.00 נמצא המנוח על ידי אביו, התובע 1 (להלן: " התובע"), כשהוא ללא רוח חיים. גופת המנוח, בן 3 חודשים במותו,  הועברה על ידי משטרת ישראל למכון הפתולוגי, שם בוצעה נתיחה שלאחר המוות (להלן: " הנתיחה"). הנתיחה כללה נטילת דגימות של רקמות וחלקי איברים מגופת המנוח. על סמך הנתיחה, נקבע בחוות הדעת הפתולוגית כי המנוח מת בעקבות חבלה קהה בראש, ישירה או בלתי ישירה, בכוח באופן יחסי רב, שגרמה לשבר מורכב בגולגולת עם דימום מעל הקרום הקשה ודימומים מיקרוסקופיים בקרום העכבישי ובמוח. כן נקבע כי השבר המורכב בגולגולת המנוח מתיישב עם חבלה לא תאונתית.

2.             בעקבות מסקנות חוות הדעת הפתולוגית, הוגש נגד התובע כתב אישום ולאחר מספר הליכים משפטיים ובעת הסדר טיעון הורשע התובע בהריגת בנו.

3.             עניינה של תביעה זו הוא תשלום פיצויים בגין הנזקים שנגרמו לתובעים, כנטען, בעקבות הנתיחה שבוצעה על ידי פרופ' היס במכון הפתולוגי.

4.             התובעים 2 ו-3 הם סבתו וסבו של המנוח.

5.             בכתב התביעה טענו התובעים, כי הנתיחה הנ"ל בוצעה ללא הסכמת האב והאם, ובניגוד לחוק האנטומיה והפתולוגיה, התשי"ג-1953. עוד נטען, כי במשך ארבע שנים לאחר מות המנוח סברו כי המנוח הובא לקבורה בשלמות גופו. רק בשנת 2005, כך הטענה, גילו כי למעשה לאחר הנתיחה נותרו איברים של המנוח במכון הפתולוגי, חלקם בשלמותם, וכי איברים אלה הובאו לקבורה שנייה בקבר כללי בבית העלמין "ירקון" ללא ידיעת המשפחה, בשנת 2002. בהמשך גילו התובעים כי פרופ' היס צילם בזמן הנתיחה שקופיות של איברי המנוח והוא מקרין אותן לפני סטודנטים לרפואה ולמשפטים, ללא הסכמת בני המשפחה. עוד טוענים התובעים, כי הנתבעים התייחסו באופן מבזה ופסול לחלקים של גופת המנוח שנותרו במכון ועשו בהם שימוש לצרכים פסולים. נטען, כי מעשי הנתבעים נעשו כחלק משיטה ותופעה רווחת במכון, בכוונה תחילה, או לכל הפחות תוך אדישות המתבטאת בחוסר אכפתיות לתוצאות מעשיהם. לעניין זה הפנו התובעים לדו"ח ועדת סגלסון, אשר התריע בחריפות ופסל מעשים שכאלה, בבוחנו מקרה זה בין שאר מקרים דומים אחרים שהתרחשו במכון. על פי הדו"ח, לאחר הנתיחה, חלקים מגופת המנוח נשמרו באופן מבזה ופסול במקרר ביתי יחד עם שאריות מזון של חומוס, עוגה ישנה ובורקס, ואף מבלי שזוהו. התובעים צרפו לכתב התביעה חוות דעת מומחה לרפואה משפטית, ד"ר חן קוגל, התומכת בתביעתם.

6.             מעשי הנתבעים, כך נטען, זעזעו את התובעים וגרמו להם לנזקי גוף - נזקים שאינם ניתנים לתיקון, שעיקרם נזקים שאינם ממוניים, שעל הנתבעים לפצות את התובעים בגינם, וכן מבוקש לחייבם בפיצויים עונשיים ובפיצויים מוגברים.

7.        בכתב התביעה המתוקן העמידו התובעים את תביעתם על שני ראשי נזק עיקריים, נזק מיוחד ונזק כללי. פירוט הנזק הכללי מונה 12 סעיפים, ובכללם: פגיעה וחילול כבוד המנוח, כאב וסבל לתובעים, הפסדי שכר והוצאות, פגיעה באוטונומיה, פגיעה ברגשות והפרת עוולות חוקתיות, פיצויים עונשיים ופיצויים מוגברים. התובעים הותירו את גובה הסעד בגין כל אחד מסעיפי הנזק הכללי לשיקול דעתו של בית המשפט.

8.        בכתב ההגנה הכחישו הנתבעים את טענות התובעים.

9.       לשם השלמת התמונה יצוין, כי הנתבעים ביקשו להעניק חסינות לפרופ' היס מפני התביעה, כעובד ציבור, בהתאם לסעיף 7א לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], אולם בקשתם נדחתה (ראו החלטתי מיום 22.2.12).

טענות הצדדים בבקשה

10.      בבקשה זו עותרים הנתבעים לחיובם של התובעים בתשלום אגרה הולמת, ולחילופין - למחיקת תביעתם.

הנתבעים טוענים, כי על התובעים לשלם אגרה בגין סעדים על נזקים שסכומם קצוב, כהוראת תקנה 6 לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007 (להלן: " תקנות האגרות") ולא אגרה בגין סעדים על נזקי גוף, כפי ששילמו, בהתאם לתקנה 5 לתקנות האגרות. זאת, מאחר שבתביעה כלולים סעדים אשר אינם בגדר נזקי גוף. הנתבעים מכוונים בבקשתם בעיקר לראשי הנזק: הפרת עוולות חוקתיות, פגיעה וחילול כבוד המת, פיצויים עונשיים ופיצויים מוגברים ללא ציון הסכום המבוקש.

11.       במענה לבקשה טוענים התובעים, כי התביעה כולה הינה תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף, אשר מבוססת על עילות נזיקיות, ולכן קיימת תחולה לתקנה 5 לתקנות האגרות, ואין מקום לחייבם בתשלום אגרה נוספת.

לחלופין מבקשים התובעים, שאם תתקבל טענת הנתבעים באחד מראשי הנזק שבמחלוקת, יידחה התשלום העיקרי של האגרה עד למועד סיום המשפט ובהתאם לתוצאותיו. כמו כן מבקשים התובעים, כי יתאפשר להם לתקן את כתב התביעה ולקצוב סכומים בגין ראשי הנזק לצורך שומת האגרה בגינם ולהגיש בקשה נפרדת לפטור מאגרה.

12.      הנתבעים הגישו תשובה לתגובת התובעים, בה חזרו על עיקרי טענותיהם והוסיפו, כי לא ברור על סמך איזו הוראה חוקית מבקשים התובעים לדחות את תשלום האגרה, אם ייקבע כי מדובר בתביעה לסכום קצוב, כטענת הנתבעים.

   דיון והכרעה